בנק מזרחי טפחות בע"מ סניף נשר נ' וגנר-טובי ואח'

החלטה

בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת בנק שהוגשה ע"ס 82,700 ₪ נכון ל – 8.3.09.

הדרישה הכספית של המשיב הוצגה על סמך יתרת חוב בחשבון עו"ש אשר התנהל ע"ש המבקשת ובן זוגה הנתבע 2, כנגדו ניתן פס"ד, יתרת הלוואה בלתי מסולקת, הלוואה שנלקחה ביום 3.4.08 ע"ס 30,000 ₪ וכן חיובים בכרטיסי אשראי.

לכתב התביעה צורפו: בקשה לפתיחת חשבון, תנאי הפעילות בחשבון, חתימות מחייבות בחשבון, בקשה לשינוי פרטי חשבון מ – 13.11.08 בעניין הרכב חתימות מחייבות, בקשה לשינוי פרטי חשבון מ – 13.11.08 בעניין משלוח הודעות בדואר אלקטרוני, בקשה לשינוי פרטי חשבון מ – 11.6.07 במסגרתה נמסרה כתובת דואר אלקטרוני ע"ש המבקשת. מסמך מיום 11.6.07 בחתימת הנתבע 2 ובמסגרתו הסמכה לפעילות באמצעות הוראות טלפוניות, מסמך מיום 11.6.07 בעניין חתימות מחייבות בחשבון בחתימת המבקשת (כל אחד מבעלי החשבון רשאי לחייב את החשבון), מסמך מיום 11.6.07 – בקשה והסכמה לצירוף שותף נוסף בחשבון, חלק מתנאי ניהול החשבון מיום 11.6.07 עליהם חתומים שני הנתבעים, טבלת שיעורי ריבית לתקופה שבין יולי 98' ועד מרץ 2008, דף חבויות לקוח (יתרת חוב בסך 53,409 ₪ בחשבון העו"ש, יתרת הלוואה בלתי מסולקת בסך 16,763 ₪, יתרת פיגור בהלוואה 2,696 ₪, כ – 9,000 ₪ חיובי כרטיסי אשראי נכון ל – 6.3.09), דף חשבון ובו תנועות מ – 13.11.08 ועד 2.3.09, תדפיס פתיחת הלוואה מיום 3.4.08, הסכם הלוואה במטבע ישראלי מיום 3.4.08 בחתימת הנתבע 2 ההלוואה ניתנה למשך 24 חודשים החל מיום 21.4.08 סכום ההלוואה נזקף לזכות החשבון השוטף.

בבקשת הרשות להתגונן העלתה המבקשת טענות כדלקמן:

א.חוסר במסמכים רלוונטיים לתמיכה בפרשת התביעה. מחדל זה פוגע באפשרותה של המבקשת להציג את הגנתה כדבעי, לכך יש להוסיף כי המשיב נמנע מלדווח למבקשת באמצעות מסוף המחשב, כפי שהוסכם או בכלל על הפעולות בחשבון והעדיף למסור דיווחים וליידע רק את הנתבע 2. זאת לכל הפחות ממועד מתן ההלוואה באפריל 2008. במועד פתיחת החשבון ביוני 2006 מסרה המבקשת את כתובת מסוף המחשב שלה ככתובת למשלוח הודעות. ככל הנראה ביוזמת הנתבע 2 בוצע שינוי מען לצורך משלוח הודעות ועד ל – 13.11.08 נהג המשיב לשלוח הודעות על הפעולות בחשבון רק לנתבע מס' 2. לא זו בלבד אלא שגם לאחר שבתאריך 13.11.08 נתנה המבקשת הוראה לצורך קבלת הודעות בכתובת דואר אלקטרוני שלה, ביטל המשיב את ההוראה ושינה פעם נוספת את הכתובת לזו של הנתבע 2, ככל הנראה בעקבות הוראה טלפונית של הנתבע 2. מטעם זה בלבד דין הוא כי תינתן למבקשת הרשות להתגונן.

ב.המשיב איפשר ביצוע פעולות בחשבון בניגוד לדרישה ולהסכמה לפיהן ניתן לחייב את החשבון רק על סמך הוראות בכתב. לא הייתה הסכמה לביצוע פעולות בחשבון על סמך הוראות טלפוניות. כל הפעולות אשר נעשו בניגוד להוראה ולהסכמה מפורשות אלו אינן מחייבות את המבקשת.

ג.ההלוואה ע"ס 30,000 ₪ שניתנה באפריל 2008, ניתנה בלא ידיעת המבקשת ובלא הסכמתה למרות שהמשיב חייב היה לקבל את אישורה של המבקשת מראש למתן ההלוואה. פעולה זו איפשרה חריגה רבתי ממסגרת האשראי שהותוותה בעת פתיחת החשבון ומכאן סכום התביעה החורג משמעותית מסכום מסגרת האשראי המוסכמת. פעולת המשיב מהווה הפרת חובות האמון של המשיב כלפי המבקשת. לבד מכך שאי מתן ההודעה למבקשת על לקיחת ההלוואה מהווה הפרה של כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב 1982. המבקשת מציינת כי כל נזק אשר נגרם לה כתוצאה מביצוע פעולות שלא כדין ניתן לקיזוז ויש לראות בבקשתה גם הודעת קיזוז.

ד.בחודש נובמבר 2008 לא הפקיד הנתבע 2 כהרגלו את משכורתו בחשבון, משכורת גבוהה ביחס, ולמרות זאת איפשר המשיב לנתבע 2 למשוך בחודש זה סכומים חריגים מהחשבון. כך משך הנתבע 2 סך 5,000 ₪ בשיק לפקודת עצמי בתאריך 10.11.08 פעולה שהמשיב חייב היה להימנע מלאשרה. המשיב אף חייב היה למנוע מן הנתבע 2 למשוך ב – 12.11.08 וב – 13.11.08 סכומים במזומן מן החשבון באמצעות מכשירי בנק אוטומטיים.

המשיב מבקש לדחות מכל וכל את טענות המבקשת שכן מדובר בעורכת דין במקצועה ועל כן עומדת כנגדה ביתר שאת החזקה כי קראה והבינה את משמעות המסמכים עליהם חתמה בעת פתיחת החשבון. מעיון במסמכים אלה ניתן להסיק כי בעת שצורף הנתבע 2 כשותף לחשבון הוסכם שחתימת כל אחד מבעלי החשבון די בה כדי לחייב את החשבון. לא זו בלבד אלא שבניגוד לטענת המבקשת חתומה היא על הרשאה המאפשרת ביצוע פעולות בחשבון על סמך הוראות טלפוניות.

אין לקבל את טענת המבקשת כי לא הייתה מודעת לאופן התנהלות החשבון. הפעילות בחשבון הייתה משותפת לשני הצדדים. נכנסו לחשבון משכורות הנתבעים, החשבון חויב על סמך הוראות קבע, נמשכו באופן שוטף כספים מן החשבון, שולמה הלוואה מובטחת במשכנתא דרך החשבון ומשק הבית המשותף התנהל ככלל באמצעות החשבון. הטענה כי המבקשת לא ידעה מה נעשה בחשבון איננה מתקבלת על הדעת בוודאי שאין לקבל כי המבקשת לא עקבה אחר החשבון במשך תקופה של כמחצית השנה.

על סמך ההוראות לניהול החשבון רשאי היה המשיב לאפשר פעילות על סמך הוראות של כל אחד מהשותפים כל עוד לא ניתן היה לזהות נסיבות חריגות ואכן החשבון התנהל בכל אותה תקופה בצורה סבירה, החריגה ממסגרת האשראי ככל שהיתה לא הייתה גבוהה ולא הייתה בפני המשיב כל אינדיקציה לכך שאחד מן השותפים פועל באופן חריג. מיד כשנודע למשיב שיש בעיה בין בני הזוג נחסמה הפעילות בחשבון והודעה על כך נמסרה בכתב.

חלק גדול מטיעוניה מרכזת המבקשת סביב ההלוואה שניתנה ואולם היא עצמה מאשרת כי ניסתה לכסות את החוב אשר נוצר כתוצאה מן ההלוואה והפקידה סך של 20,000 ₪. מדובר למעשה בהודאה בחוב.

המבקשת איננה מציגה נתונים הסותרים את גובה החוב כפי שהוא רשום בספרי הבנק ובנסיבות אלה דין הבקשה להידחות.

לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים והנתונים המוצגים אני דוחה בקשת הרשות להתגונן.

במסגרת בקשת רשות להתגונן העלתה המבקשת טענה לפיה לא הוצגו ע"י המשיב המסמכים הדרושים לצורך הכנת הגנה. אכן הוגשה התביעה בצורה לקויה משלא צורפו לה תנאי ניהול החשבון במלואם. עם זאת, לא הציגה המבקשת הסתייגות כלפי הגשת התביעה בסדר דין מקוצר, בבקשת הרשות להתגונן התמקדה במיוחד בחוסר במסמכים הקשורים במתן ההלוואה שניטלה באפריל 2008 ובמסגרת הדיונים המקדמיים התמקדה המבקשת במיוחד במסמכים הנוגעים לתקשורת בין המשיב לבין מי מבעלי החשבון באמצעות הדואר האלקטרוני. בעניין זה טענה המבקשת כי בשלב מסוים הדיר אותה המשיב ממידע והפסיק לשלוח הודעות לכתובת דואר אלקטרוני שמסרה, כאשר מאותו מועד נשלחו ההודעות רק אל בן זוגה.

בדיון מתאריך 5.5.10 הדגישה ב"כ המבקשת כי עדיין לא זכתה לתשובה בעניין כתובת הדואר האלקטרוני המעודכנת אצל המשיב בשנת 2008, זאת בעקבות דיון מיום 20.1.10 אשר במסגרתו תחמה המבקשת את בקשותיה לעניין מסמכים, ניתנה החלטה בהתאם וניתנה אפשרות למבקשת להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת לאחר קבלת המסמכים.

בקשת רשות להתגונן מתוקנת לא הוגשה ואולם נרשמה טענת המבקשת כי המשיב לא מסר את מלוא המידע המבוקש לאימות או לשלילת טענת המבקשת כי מודרה למעשה מכל מידע בחשבון החל מתאריך כלשהו קודם ובסמוך למתן ההלוואה מאפריל 2008.

מתוכן בקשת הרשות להתגונן והתצהיר התומך בה משמע כי אין מחלוקת בדבר חוב שנוצר בחשבון אשר יש לסלקו אלא שגובה החוב שנוי במחלוקת. כך רשמה המבקשת בסעיף 22 לבקשה:

"המבקשת תטען כי אין לה ידיעה כיצד הגיעה יתרת החובה בחשבון לסכום הנקוב בנספח ג' לכתב התביעה – סכום החורג משמעותית מסכום האשראי המקסימאלי שעליו הסכימה עם נציגי הבנק".